<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך ז'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
סימנין שנדלדלו וזהו שנפרד ושט מן קנה לדעת רבי' חננאל ולא הודו לו חכמים, נפסק הקנה בהקיפו בעביו לצד העליון אע"פ שנפסק רוב היקפו אם לא נפסק רוב חללו כשרה ודבר זה קולא בענין טרפה וחומרא בענין [ע"ב] שחיטה, נפסק רוב חללו טריפה אע"פ שלא נפסק רוב היקפו.
<h2>דף מה.</h2>
ניקבה הגרגרת כנפה מצטרפין הנקבים לרובה ואם יש נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין הנקבים לכאיסר ופי' כנפה נקבים קטנים וקרובים זה לזה כנפה אם אין בהם חסרון מצטרפין לרובה פי' דאלו היו מחוברין היה בין כולם רובה ובעוף אם כשמצטרפין הנקבים עם מה שבין נקב לנקב הוי רוב טרפה הואיל ויש בהם חסרון ושיעור סמיכות הנקבים שלא יהא בין נקב לנקב אלא כמלא נקב ניטלה מן הגרגרת רצועה רואין אותה כאלו היא בעגול ואם היה בה כשיעור רובה בעוף טריפה ובבהמה כאיסר טריפה נפחתה הגרגרת כמן דלת והפחת תלוי ועומד שיעורו כדי שיכנס איסר לרחבה ואמרו הגאונים כי איסר כשיעור מעה קטנה, נסדקה גרגרת לאורכה בלא חסרון אם נשתייר חוליא מכאן וחוליא מכאן כשרה וכמה חוליא אחת ג' טבעות נקב קנה למטה ממקום הראוי לשחיטה נידון כריאה ונקובתו במשהו.
<h2>דף מה:</h2>
נפסק חוט השדרה ברוב הקף עורו טרפה אע"פ שלא נפסק מוחו היה רוב עובו קיים אפי' נפסק מוח כשרה נשפך כקיתון ואפי' נתמסמס פי' שמעמידין אותו ואינו יכול לעמוד אע"פ שאינו רך כ"כ שנשפך בין בחוט השדרה בין במוח טרפה והגאון ר"י פי' נתמסמס נמס כדונג מפני האש, נתרוקן המוח מקצתו או שנתנדנד המוח מן העור כשר הואיל ועורו קיים מהיכן מתחיל חוט השדרה מן הפולין ולחוץ ודין זה יתבאר בנ"ב מדרך ד' עד היכן כוחו של חוט השדרה שהבהמה נטרפת בפסיקתו עד בין הפרשיות וי"מ פרשיות צלעות קטנות של אליה וכן נר' מהר"מ ויש פי' אחר בזה לרש"י ונתבאר בח"ג וביאור זה כי הפצולים הנזכרים מתפשט חוט מהשדרה דרך החוליות שבצלעות ומתפצל סמוך לירכים פצול א' לימין וא' לשמאל וזו היא פרשה ראשונה ועושה פצול אחר וכן פצול שלישי ואחר משתלשל החוט למטה עד הזנב ואם נפסק החוט ברובו בין פרשה ראשונה לשנייה טרפה ואם בין שנייה לג' נפסק אוסרין אותה מספק ואם בין הפרשה שלישית לבין הירכים נפסק כשרה שכבר תשש כח החוט בפרשה שלישית ופרשיות עצמן פי' הפצולין שמכאן ומכאן דינן כדין בין הפרשיות, הנה ביארנו כח חוט השדרה בבהמה וכח חוט השדרה [בעוף] מן הפולין עד למטה מאגפים וזהו עד כנגד פרק הכנף ובתוס' נסתפקו אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר או למטה מסוף העצם של כנף המחובר לגוף.
<h2>דף נ.</h2>
נמצאת גרגרת פסוקה או נקובה ואין ידוע אי קודם שחיטה או אחר שחיטה יבא ויקיף ואין מקיפין אלא באותו עוף ואין מדמין אלא מטבעת לטבעת או ממה שבין הטבעות לבין הטבעות וכיצד הקפה זו חותך באותו קנה עצמו במקום אחר אם דומין מראיהן פי' שחתך זה שעשה מיושר כראשון בידוע שלאחר שחיטה נפסקה או ניקבה כשירה ואין כן הדין בשמוטת הגרגרת [לקמן נ"ד ע"א] דהתם אם דומה חתך השחיטה לחתך זה של עכשיו בידוע שקודם שחיטה נשמטה ואסורה ודיני שמוטת הסימנין ביארנו בנ"ב מדרך ד' של שער השחיטה.
<h2>דף נב.</h2>
בהמה שנשתברו רוב צלעותיה למטה מחציו כלפי חזה כשרה ואם נשברו מחציין ולמעלן דהיינו כלפי שדרה טרפה בד"א בצלעות גדולות שיש בהן מוח אבל לא בקטנות וכ"ב צלעות גדולות שבהן מוח יש בבהמה ורובן הוי י"ב ואם נשברו שש מכאן ושש מכאן אי נמי י"א מכאן וא' מכאן טרפה ומדאמרי' דלא מטרפא בשבירת מיעוט צלעות למדנו שאין חוששין בשביל שום עצם שנשבר שמא נדחק וניקבה הריאה וזה נתבאר כבר בסוף דרך ד' נעקרו הצלעות דינן כאלו נשברו, נעקרה חוליא אחת שלימה בלא צלעות טריפה וכן פסקו מן הגאונים אלא שהגאון ר"י לא כתב דין זה, נעקרה צלע וחצי חוליא עמה דהיינו בוכנא ואסיתא אע"פ שגופו של קשר השדרה נשאר קיים אפי' בצלע טריפה.
